פעילות גופנית מתמדת מהווה מרכיב חשוב באורח חיים בריא, הן במישור הגופני והן במישור הנפשי. היא תופסת מקום ניכר כיום בעולם המערבי כגורם העוזר לשפר את איכות חיינו. פציעות ספורט אינן תופעה חדשה והיא מוכרת לנו בעיקר מעולם הספורט המקצועי. עם זאת, כתוצאה ישירה מכניסת הפעילות הגופנית היומיומית ל"תפריט הקבוע שלנו", חשוב מאוד להקדיש את תשומת הלב גם לפציעות ספורט אפשריות ולהשתדל למונען. נשים, בשל צרכים הייחודיים למבנה הפיזיולוגי שלהן, מצריכות גישה ייחודית לנושא זה בכללותו. נוסף על פציעות הספורט שאופייניות לנשים, קיימות בעיות נוספות הקשורות באופן ישיר או עקיף לסביבה ההורמונאלית המיוחדת של האישה. שילוב של הפרעות אכילה, בעיות במחזור הווסת עד כדי הפסקתו ואוסטיאופורוזיס המוכר כ"תסמונת הטריאדה של אתלטיות נשים" (Female athlete triad), נראה לעתים די קרובות אצל ספורטאיות מקצועיות ולא מקצועיות מכל הגילאים ובכל הרמות.
הפרעות אכילה ומאזן אנרגיה שלילי הוא דבר נפוץ מאוד אצל מתעמלות (התעמלות קרקע ומכשירים, התעמלות אומנותית) ורקדניות בלט. דרישות אנרגטיות גבוהות הנובעות מפעילות גופנית עצימה, מביאה ל"סחיבת משאבים" ושינויים הורמונאלים הזהים לאלה של אנורקסיה נרווזה. למרות שהדבר נשמע רחוק מכל אחד ואחת מאיתנו, מה תגידו על הדוגמא הבאה: אישה צעירה אנרגטית ואינטליגנטית, עם דימוי עצמי "לא-מי-יודע-מה", מתחילה דיאטה להורדת כמה קילוגרמים "עודפים". במקביל היא מתחילה פעילות במסגרת מועדון/חדר כושר. היא מתעמלת 3-4 פעמים בשבוע בחדר כושר, עוד פעמיים שיעורי ספינינג וכמובן לפחות 2 אימוני עיצוב הגוף. לבסוף, כדי למנוע את כאבי הגב, היא מוסיפה עוד פעמיים בשבוע שיעורי פילאטיס, לא לפני שמבצעת הליכה ספורטיבית במשך 6 ימים בשבוע עם חברה. כעבור מספר שבועות של צמצום קלורי ניכר והוצאה אנרגטית כזאת, היא מרוצה מאוד מהצלחתה בהורדה במשקל. אבל זה לא מספיק. היא חושבת ש"אם היא כבר הורידה קילו או שניים, למה שלא תחזור למשקלה מלפני 4-5 שנים, או לזה שלפני ההריונות?". החברות מחמיאות וביחד עם הפמפום הבלתי פוסק בפרסומות בטלוויזיה ובמדיה הכתובה לגבי מודלים נשיים אנורקטיים. היא מוצאת עצמה מכורה לתחושת העוצמה הגופנית הנובעת משיפור הסיבולת השרירית והאירובית. בשלב זה מופיעים מחושים של כאבי ברכיים, שוקיים או גב תחתון והיא פונה לעזרה רפואית. הבעיה היא שגורמים מטפלים רבים, במרפאות הראשוניות והן במקצועיות, ממליצים על כדורים לכאבים (נוגדי דלקת) או טיפולים פיזיותראפיים מבלי להתייחס לתמונה הכוללת. התמונה הכוללת היא בעצם הופעתם של שברי מאמץ. אלו עלולים להופיע כתוצאה מהשינויים ההורמונאליים, מהירידה במשקל והתזונה הלקויה ומבריחת הסידן (אוסטיאופורוזיס). מבחינה זו, גם הטיפול בהפרעות במחזור הווסת הנובעים מפעילות גופנית מאומצת מאוד ושל הדלדול במסת העצם, וגם הטיפול בשברי המאמץ הוא דומה. הרעיון הוא הורדה בכמות האימונים, עליה במשקל ושיפור המצב התזונתי. בנוסף, טיפול בגלולות למניעת הריון הוא טיפול מקובל מאוד אשר עשוי להשפיע לטובה בכל המדדים הללו.
חשוב לדעת, מדגיש ד"ר מורגנשטרן, כי שינויים אנטומים ופיזיולוגיים בין גברים לנשים משפיעים הן על הביצוע הספורטיבי והן על שכיחות הפציעות. לנשים בד"כ גפיים קצרות וכתפיים פחות רחבות מאשר אצל הגברים. לנשים יש משטחים מפרקיים קטנים יותר באופן יחסי לגברים, דבר שמוריד מהיכולת לבלום זעזועים ולפתח עוצמות גדולות יותר כמו בזריקת כדור או במכת אגרוף. למרות שאין הבדלים איכותיים במבנה השריר, מסת השרירים למשקל גוף, גבוהה יותר אצל גברים ולכן סה"כ כוח השרירים גדול יותר. נשים נוטות להיות חלשות יותר מגברים בגפיים העליונות אבל הן מסוגלות להגביר את הכוח של חגורת הכתפיים והידיים ב 15%-45% יותר מבלי לפתח מסת יתר של שרירים. ההמלצה העיקרית לנשים היא להיזהר משימוש לא מבוקר של במכשירי הכושר. אלו על פי רוב, אינם מותאמים לאחיזה, לעוצמה או לארגונומיה הייחודית של האישה.
הכתבה באדיבות ד"ר דוד מורגנשטרן, אורתופד מומחה, מנתח – עמית ברפואת ספורט ומומחה בפציעות. מנהל רפואת ספורט במרפאת "מעגלים" ונותן ייעוצים פרטיים במסגרת המרפאה.
